מאמרים

השימוש במונחים לא מוכרים נשמע מאיים. רק מהגייתם חולף החשק לנבור בפרטים, לנסות להבין את הדברים לעומקם. דומה הדבר למסעדה שבה התפריט מלא בשמות של מאכלים מוזרים ובלתי מובנים: לפעמים נתקלים במזון מוכר,

אם יש דבר שיכול לגרום לי להתקף חרדה, הוא הרגע שבו אשתי שולחת אותי לקניות. אני מוכן לעשות הכול למענה, למעט קניות! החשש שמא אשכח מצרך כלשהו, שלא אבחר בדיוק את המוצר שביקשה - והביקורת שאחטוף, כשאגיע הביתה... רק בגלל אלה אני עלול לחוש קוצר נשימה!

בפעילות ספורטיבית, אם ניתן לבחור בין ריצה לבין עלייה במדרגות, אני מעדיף ריצה. בריצה יש רציפות: אתה רץ עד שאתה כבר אינך יכול יותר. טיפוס במדרגות הוא ספורט קשה פיזית ומנטלית. בכל צעד רואים את המדרגה שהיא האתגר הבא. התחושה היא...

מילים הן דרך מצוינת להעברת מסרים גלויים וסמויים. חברות הביטוח משווקות כבר שנים רבות מוצר פנסיוני הקרוי "ביטוחי מנהלים". זה שם המקנה חשיבות. כל מי שבבעלותו תוכנית כזו הוא מנהל, כביכול. האם כל מי שבבעלותו "ביטוח מנהלים" הוא אכן מנהל בפועל? התשובה היא כמובן: לא. השם של המוצר הוא המוכר, העוזר בשיווק והמעביר מסרים אופטימיים לציבור החוסכים.

במו ידיו הביא המחוקק למצב המוזר, שבו הייעוץ/שיווק הפנסיוני לא נחוץ כלל לציבור החוסכים! זאת מיום שאושר בחוק תיקון 3 לקופות הגמל. יש להוסיף לכך את ביטולם של ה"מקדמים" ועוד שורה ארוכה של תקנות שהביאה לסירוס תכליתו של הייעוץ/השיווק פנסיוני.

הפרישה היא מהאירועים העוצמתיים שחווה אדם. הוא פוגש טרמינולוגיה אחרת ומציאות שונה לגמרי מזו שהכיר עד עתה פרישה. כידוע, לתחושות חדשות ולרגשות בלתי מוכרים ובלתי צפויים יש חלק בקביעת חוסנו של גוף האדם.

שנת 2013 התחילה בכך שכולם הזהירו שהיא תהייה רעה. שנת 2014 נפתחה באותה נימה: כולם מיהרו להזהיר... דעתי נותרת בעינה: לאיש מאתנו, מנהלי הסיכונים והכספים, אין "כדור בדולח" ואת היכולת לתזמן בדיוק את השווקים

דעה אישית: בניגוד גמור למחשבה המקובלת, בני הדור הצעיר אינם מפונקים ועצלים. להיפך. יש סיבות רבות שהביאו זוגות צעירים למצב של "נכות פיננסית" ולחוסר יכולת להתקיים ללא עזרת ההורים. הגורמים שהביאו למצב הם העלייה ביוקר המחיה, שחיקת השכר, העדר ביטחון כלכליו חוסר התערבות ממשלתית.

ל"מדד המחירים לצרכן" יש השפעה גדולה על מצבם הכלכלי של רבים מאזרחי ישראל. המדד הוא מכשיר כלכלי ממשלתי המופק כל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא קובע את יוקר המחיה, כלומר מגדיר את אחוז האינפלציה.

120 שנה הן המכסה שנקבעה לחיי אדם. זו דרכו של עולם. כולם מודעים לכך שהחיים לא נמשכים לנצח. החיים מתחלקים לתקופות ומאמר זה מדבר על התקופה האחרונה והחשובה שבהם: הגיל המבוגר ומה שמתרחש בסופו.