מאמרים

מלכודת הדבש: פרישה היא סוג של פורקן ושל שחרור ממסגרות שאליהן הורגלנו, אל יום יום שאין בו סדר. לצערנו אין בו גם תמיד בהירות. אני מכנה זאת בשם "שפעת פרישה".

איזו אסוציאציה ראשונה עולה בדעתכם כאשר אתם נתקלים במילה "פרישה"? טיולים? הגשמה עצמית? משפחה? או דווקא געגוע, חרטה, תסכול. 8 מתוך 10 ישראלים מעידים כי המילה מעוררת בהם חשש, מתוך פחדים כלכליים. דאגות לא חסרות, המציאות שלנו בלתי נתפסת, הזויה! אולי בכלל הגיעה השעה להוציא את המילה "פרישה" מהלכסיקון והדוח שיח שלנו? זה יכול להיות שינוי בתפיסה המחשבתית, מפני שלהרבה מאוד אנשים זה פשוט לא יקרה. אלו ימשיכו ויעבדו ויגלו גמישות תעסוקתית רבה. מי שהיה מהנדס בפרק א' בחייו, יהפוך מנעולן עצמאי

יש לי פנקס, מין פנקס קטן שכזה... בכל פעם שמסתיים לו מפגש עם לקוחותיי, נשאלות תמיד שאלות. בין אם בעניינם של הלקוחות עצמם ובין אם בקשר לילדיהם. כאשר נשאלת שאלה שנראה לי כי הצגתה ברבים תהיה לתועלת

תארו לכם מצב שבו, כדי לעשות את הקניות השבועיות, הייתם רצים לרפתן לרכוש חלב, משם לשדה לקניית ירקות, אחר כך לקצב לקנות בשר. משם היה צריך לצאת לשדות האורז כדי לרכוש קילוגרם אחד. לאחר מכן לשדה קנה הסוכר...

פטור ממס - בדיני המס קיימים שני סוגי הוראות: אלו שנותנות לאזרחים תמריץ, אלה שמוטלות כקנס. אחת הדוגמאות למתן תמריץ היא הפטור מהכנסות לנכה. בבסיסו, ההיגיון של מתן הפטור הוא לספק תמריץ לנכה בעל הפטור כדי שיחזור למעגל העבודה.

אומרים: "הבורות עולה כסף". אך ניתן להאשים בבורות את מי שנתנו לו מידע וגישה לידע והוא סרב ללמוד. נראה שבנושא ה"עזרה מוכרת" אין קשר לבורות של הציבור ואין להאשימו. החובות שלנו – ציבור משלמי המיסים – מפורסמים ומיוחצנים.

דירת בירושה: כמו כל דבר בחיים, קיים היום בו נולדים אליהם ולעומתו היום שבו אנו עוזבים אותם. אך החיים נמשכים ואיתם חוקים, תקנות, בירוקרטיה, מיסים. הפעם נדון בסיפורה של דירה שבאה בירושה.

קבוצת הגילאים 75-90 בישראל היא הקבוצה המתפתחת בקצב המהיר ביותר. מפץ "תוחלת החיים" הוא שינוי מהותי שהאנושות טרם השכילה להבין את גודלו ומשמעותו. ספרי ההיסטוריה מלמדים כי עד לפני זמן לא ארוך, החיים היו מאוד קצרים ואכזריים. המונח: "פרישה מעבודה בגלל גיל" לא היה קיים. האדם היה נולד למציאות של הישרדות וכמעט עד ליום מותו היה עליו להביא את לחמו לשולחנו. הילדים היו באים לעולם כדי להיות שוליות ולעזור לפרנסת בית האב. עם התקדמות הרפואה והעלאת תוחלת החיים, נכנסו לחיינו מונחים כמו "אזרחים וותיקים", "פורשים", "גיל הזהב"... לאט לאט אנו מפנימים כי כל הפתרונות שהיו זמינים וקלים בעבר לא יהיו עוד יעילים. העלאת גיל פרישה? דומה הדבר לחיה הנושכת את זנבה, נעה באותם המעגלים ואינה מצליחה לייצר פתרון למצב שבו אנו עובדים פחות וחיים יותר. בנתון שבו אנו חיים יותר, עובדים יותר וחוסכים יותר היה יכול להיות המצב תקין. בפועל קורה תהליך הפוך: עובדים פחות, חיים יותר וכמעט שלא חוסכים. אם כבר חוסכים החיסכון מתקיים בעולם של אי וודאות: חקיקה, רגולציה, שינויים בשווקים, גזירות. חיסכון ארוך טווח כשמו כן הוא: לטווח ארוך. כיצד ניתן ליישם תכנית לטווח ארוך אם היסודות חסרי ביטחון?

החל משנת 2013 לא תוכלנה יותר חברות הביטוח למכור פוליסות עם מקדם תוחלת חיים מובטח לאנשים שגילם מתחת ל- 55 שנים. מקדם קצבה: שורש המילה "קדם" משמעו משהו שידענו מראש,

אם נדמה לכם שמישהו דואג שתעבדו ותרוויחו יותר, אל דאגה זו לא הכוונה. מהו גיל פרישה? מהם הסיכונים בהעלאת גיל הפרישה? האם העלאת גיל הפרישה היא גזירה בלתי נמנעת? מדוע מהלכים עלינו אימים ומספרים על משברים, למי זה טוב? ובעיקר, האם אפשר אחרת? גיל פרישה: גרמניה הפכה למדינה הראשונה בעולם לאמץ תכנית זקנה 1889, על ידי הקנצלר של גרמניה, אוטופון ביסמרק. הרעיון ביסודו סוציאלי ערבות חברתית. המיתוס שגרמניה אמצה את גיל 65 כגיל הפרישה, נובע מכך שגיל 65 היה באותה תקופה גילו של ביסמארק, למעשה גרמניה קבעה בהתחלה את גיל הפרישה לגיל 70, לאחר 27 שנים בשנת 1916 גיל הפרישה ירד ל- 65.