מאמרים

מפעם לפעם אני מרצה על ענייני פרישה. לאחרונה התלווה אלי בני, רום, לאחת מההרצאות. הגענו לאולם ובו הרבה כיסאות ריקים. רום התחיל לנסות ולספור אותם. הוא ציין: "אבא, אתה לבטח לא מתרגש".

בעולם של היום מתחוללת מהפכת ידע. כבר אין צורך בלימוד מקדים. כבר לא קוראים מפות. כל המבקש מידע מקליק על מסך הטלפון הסלולארי וכל האינפורמציה המבוקשת על ידו נמצאת שם, בהישג יד. חלפו הימים בהם כדי להגיע לכתובת מסוימת היה צורך להשתמש במפה, לבחור נתיב, לשנן אותו ולעקוב אחריו

​אדם ומכונה: כבר בימינו מייצרת הרפואה לגוף האדם חלקי חילוף: ירכיים מפלסטיק, ברכיים מטיטניום, "סטאנטים" לעורקי הלב... הפעילו נא מעט את הדימיון

הספורט הקשה ביותר בעולם אינו מה שאתם חושבים: הוא הדרישה להתמדה והצמדות לכללים. ההצלחה – בספורט כמו בכל תחום אחר - היא תוצאה של ידע, של אמונה, של התמדה ושל יכולת היצמדות לכללים

השכן וה"בולדוג": היה היה פעם איש נחמד שרכש לעצמו את בית חלומותיו - בית פרטי עם גינה. הכל היה טוב ויפה, אולם: בכל פעם שהאיש יצא או חזר לביתו, הכלב של השכן היה רודף אחריו ונובח עליו

ויהי ביום ההוא לאמור: בני ישראל עמלו בפרך במשך השנים, עבדו וגידלו את ילדיהם. ממש ארבעים שנה ב"מדבר" של המעסיקים. לאחר שיצאו ממצרים וחצו את ים סוף כשהם צעירים, הם בגרו הפכו לאזרחים וותיקים.

רום הודיע לי אבא בעוד שנתיים ארצה לקנות מכונית נפלא עניתי איזה רכב אתה רוצה לקנות רום ענה מה זתומרת? או פורשה או פרארי... נו ברצינות השבתי האם אתה יודע כמה עולה מכונית שכזו? ברור שאני יודע אמר רום זה מתחיל ב 300,000 שח... ומאין יבוא הכסף? שאלתי

הזמן אינו עוצר מלכת. יחד עימו מתקדם גיל האדם. בחיי בני-אנוש מתנהל מאבק תמידי בין הרצון החופשי ובין האילוצים שמכתיב השעון הביולוגי, המתקתק ומתקדם לו כל הזמן. האדם מתכחש בדרך-כלל לחלוף הזמן ומשתמש בעזרים כמו לוח שנה ושעון כדי להזכיר לו שהזמן אכן רץ...

אל תשליכני לעת פרישה: לא משמח לכתוב זאת, אך המציאות בתחום הפרישה בישראל הפכה לבלתי נעימה. הפסוק "אל תשליכני לעת זקנה" (תהילים, ע"א פסוק ט') הפך לסיסמה חסרת משמעות בכלל - ובפרטט כשמדובר בחיסכון לטווח ארוך לצורך פרישה. בשורה של רפורמות בחיסכון הפנסיוני, החל מאמצע שנות

האם מוטל מס על כספי פיצויים? כספי הפיצויים המשולמים לעובד בכל מקרה: בין אם עזב או פוטר, פטורים ממס. זאת עד לסכום ולתקרה שנתית של 12,200 ₪ לכל שנת עבודה. כל סכום מעל לתקרה זו חייב במס, בכפוף לבחירתו של העובד: האם לבצע ייעוד לקצבה,