מרכז הידע
מאמרים
מאמרים מקצועיים על פרישה, מס, פנסיה והחלטות כלכליות שמלוות את החיים שאחרי העבודה.
369
פריטים זמינים לקריאה
זוכרים את "דן חסכן"?... בזמנים לא רחוקים בארצנו היו נהוגות קופות חיסכון, קופסאות פח שציורי גמדים קטנים עטרו אותן. המסר שליווה אותן היה: "חסוך גרוש. מחר תחכה לך לירה"... כולם נהגו לגשת לסניפי הבנק,
אם יש דבר שיכול לגרום לי להתקף חרדה, הוא הרגע שבו אשתי שולחת אותי לקניות. אני מוכן לעשות הכול למענה, למעט קניות! החשש שמא אשכח מצרך כלשהו, שלא אבחר בדיוק את המוצר שביקשה - והביקורת שאחטוף, כשאגיע הביתה... רק בגלל אלה אני עלול לחוש קוצר נשימה!
מילים הן דרך מצוינת להעברת מסרים גלויים וסמויים. חברות הביטוח משווקות כבר שנים רבות מוצר פנסיוני הקרוי "ביטוחי מנהלים". זה שם המקנה חשיבות. כל מי שבבעלותו תוכנית כזו הוא מנהל, כביכול. האם כל מי שבבעלותו "ביטוח מנהלים" הוא אכן מנהל בפועל? התשובה היא כמובן: לא. השם של המוצר הוא המוכר, העוזר בשיווק והמעביר מסרים אופטימיים לציבור החוסכים.
במו ידיו הביא המחוקק למצב המוזר, שבו הייעוץ/שיווק הפנסיוני לא נחוץ כלל לציבור החוסכים! זאת מיום שאושר בחוק תיקון 3 לקופות הגמל. יש להוסיף לכך את ביטולם של ה"מקדמים" ועוד שורה ארוכה של תקנות שהביאה לסירוס תכליתו של הייעוץ/השיווק פנסיוני.
הפרישה היא מהאירועים העוצמתיים שחווה אדם. הוא פוגש טרמינולוגיה אחרת ומציאות שונה לגמרי מזו שהכיר עד עתה פרישה. כידוע, לתחושות חדשות ולרגשות בלתי מוכרים ובלתי צפויים יש חלק בקביעת חוסנו של גוף האדם.
120 שנה הן המכסה שנקבעה לחיי אדם. זו דרכו של עולם. כולם מודעים לכך שהחיים לא נמשכים לנצח. החיים מתחלקים לתקופות ומאמר זה מדבר על התקופה האחרונה והחשובה שבהם: הגיל המבוגר ומה שמתרחש בסופו.
אירועי השבוע האחרון התאימו לי כ"כפפה ליד" לכתיבת המאמר שלפניכם. ראינו את המועמדים למשרה הרמה, גילוי הנכסים והכספים שברשותם ובחירת הנשיא. ממש מתוך פרק הבכורה בסדרה הישראלית "שלדים גדולים בארון"...
בחייו של אדם יש מעברים ממעגל אחד למשנהו: בתחילת דרכו הוא יוצא מרחם אמו היישר לתוך מגבת חמה שמניחה המיילדת על בטנה של האם. כמובן שהרך הנולד אינו יכול לדאוג לעצמו. יש כאלה שעושים זאת עבורו. כשהתינוק גדל...
השיח הלאומי בתקשורת בתחום הפנסיה הופך יותר ויותר אלים. לפתע מגיחים כל ה"מומחים" ממחילותיהם, עם אצבעות שלופות ומאשימים. בכולם נפל דופי: “המדינה אשמה”, “פורשי צבא הקבע אשמים”, “מקבלי הפנסיה התקציבית אשמים”... כולם - אבל כולם - מאשימים.
מכל מלמדיי השכלתי.ערב אחד, כשבקרתי אצל אחד מלקוחותיי, שוחחנו אודות התנ"ך והוא הפתיע אותי בשאלה שהתשובה אליה לא נתנה לי מנוח: הוא שאל: "לפי ספר "בראשית" בתורה, מי הייתה אשתו הראשונה של אדם? " השאלה, הפשוטה לכאורה, הפתיעה אותי.
לתיאום פגישת ייעוץ
השאירו פרטים ואחזור אליכם
המידע שלכם נשמר בצורה מאובטחת