מאמרים

מי שחשב כי תקופת הפרישה היא תקופת החופש האולטימטיבי, נקודת השיא בחייו של האדם, מקום שבו נותר רק לשבת וליהנות - טעה. המציאות שונה. בפועל, אין בדור הזה פרישה של ממש. התנאים בהם פורשים היום מהעבודה השתנו. עתה הפורשים נדרשים לתמוך בשני דורות: האחד דור הוריהם שלהם והשני דור הילדים.

קצבה משמעה סכום המשולם באופן קבוע, בתאריך קבוע. משלמי הקצבה יהיו לרוב: קרן פנסיה, חברת ביטוח, גוף ממשלתי או מעסיק. השאלה השגורה בפי כל פורש ולרוב חוזרת על עצמה היא: "האם על קצבה (פנסיה) משלמים מס? האם גיל הוא קריטריון לתשלום מס?" והתשובה היא: אין הבדל בבסיס המס בין פנסיה למשכורת. הגיל אינו פרמטר לקביעת חבות המס. ייתכן בהחלט כי הפורש ביצע תכנון מס לצורך הפחתת החבות, אך זוהי יוזמה שלו. איש לא ילחש לו באוזנו מה כדאי לו.

והנה עוד חגיגת יום הולדת, כל המברכים נאספים. נוסח הברכה של רובם דומה: "עד 120" זו הברכה השגורה כמעט בפי כל המברך אדם ליום הולדתו, בעבר התגשמות הברכה הזו היתה אירוע נדיר, היום היא הפכה להיות ריאלית ולממשית הרבה יותר. זה תהליך טוב מאוד אני מאחל מכאן לכל קוראיי "עד 120".

בני הצעיר, רום, שאל אותי: "מהו הדבר החשוב ביותר כדי להפוך לאדם מיוחד? מהו הסוד של אנשים שמצליחים להגשים חלום? "התשובה שלי לשאלתו הייתה מילה אחת, השולחת לדרך ארוכה: "התמדה". התמדה מייצרת נחישות, סלילת דרך ופסיעה לאורכה. התמדה היא תהליך של למידה, הפקת לקחים, יישום שינוים והתאמתם לאילוצים - תוך כדי חתירה ליעדים. אל לנו לראות במטרה את הדבר החשוב אלא בצעדים לקראתה, אם נתמיד נגיע, אך לא בהכרח בהתאם לתכנון המקורי. לפעמים רחוק משחשבנו לעתים פחות. המתמיד מגיע.

איך יודעים מהו ההבדל בין חלום למציאות? אם זה ממש יקר - אז מדובר בחלום... נניח שהמיליארדר, מייסד "מיקרוסופט", ביל גייטס היה חולם על מכונית "למבורגיני". נניח שהיא גם החלום שלי. ההבדל בינינו הוא שמר גייטס יחלום על כך בלילה - ולמחרת בבוקר תחנה ה"למבורגיני" בחניית ביתו. ואילו אני? אני פשוט אמשיך לחלום - כי היא יקרה מדי.

בצעירותי הייתי מסור לאימונים ולתחרויות באומנות הלחימה. יום אחד אמרתי למורה שלי שהשאיפה שלי היא להיות חזק כמו פלדה. הוא השיב לי: "אני מאחל לך שבחייך תהיה כמו מים. "למה מים?" שאלתי והוא השיב: "אסביר לך: אם תמזוג מים לבקבוק הם יהפכו לבקבוק. אם תיקח את אותם המים ותמזוג לכוס - הם יהפכו לכוס. כך, אם תעביר את אותם המים לאגרטל הם יהפכו אגרטל.Be water!".

במילה עצמאי מסתתרת המילה "עצם", כאילו נגזר על העובד העצמאי לעבוד כל ימי חייו ובסוף הקריירה להישאר עם עצם יבשה ביד... האם זו מציאות מחייבת? העצמאים בישראל הם מגזר מופקר, אין חקיקה מחייבת, אין חקיקה מדרבנת, הסטיגמה השולטת היא כאילו מדובר בחבורה של אזרחים שיעשו הכול כדי להתחמק מתשלום המיסים. איזו אסוציאציה עולה בראש כאשר חושבים על השיפוצניק, האינסטלאטור וכל שאר בעלי המקצועות החופשיים שפגשנו?

את הסקירה הכלכלית לחודש יולי 2013 אקדיש לנו ולמדינתנו. בסופה של הסקירה אודות הכלכלה הישראלית אתייחס למתרחש בכלכלה העולמית.

דמו לעצמכם שאתם יוצאים למסע בהרים. קראתם אודות המסלול, לקחתם תרמיל ויצאתם לדרך. אתם מתחילים לטפס, עולים, מטפסים ואפילו נהנים מהמראה אליו אתם נחשפים. לאחר מספר קילומטרים נגלה לפניכם לפתע תמרור.

לפעמים נדמה שבבחירת השם "ביטוח סיעודי" עשו המשווקים את כל מלאכתם. אין יותר צורך בכל פעולת שיווק. השם כבר משווק את עצמו. שתי מילים שעושות את כל העבודה. "ביטוח סיעודי"... רק השם כבר מלחיץ. מי רוצה - חלילה - להגיע למצב סיעודי? רק הרעיון שבו אנו תלויים בחסדם של אחרים, מופקרים לגורלנו ולטוב ליבם של קרובינו הוא רעיון מבעית.