מאמרים

לקראת תחילת שנת 2014, רכזתי למענכם, קוראי, העוקבים אחרי הפרסומים שלי ואחרי מאמרי באופן רציף, כמה מהתובנות החשובות שיכולות לעזור להתנהלות הכלכלית שלכם בעת הפרישה

בשנים האחרונות מוצאים כולם נושא לענות בו: המשבר הפנסיוני. הנושא הפך ממש ל"שיחת העיר" ורבים מהדנים בו עוסקים בעיקר בניסיון המיותר למצוא את האשמים במצב שנוצר

קל יותר להרוויח כסף מעבודה מאשר לדעת כיצד להשקיע אותו. עד ליום הפרישה תזרים המזומנים מגיע בעיקר מהמשכורות. המנגנון פועל בפשטות: עובדים ומקבלים שכר. כך עוברות להן השנים שבמהלכן לא נעשה ניסיון לגרום לכסף לעבוד בשבילנו...

תארו לעצמכם: לו הייתי נותן לכם לעיין בעיתון שיודפס לתאריך של היום בעוד שנה... וכך בכל שנה ושנה! יש להניח כי הייתי הופך ל"גורו" גדול, זה שיודע לחזות מראש מה צופן לכם העתיד. לצערנו, החיים הם משאב-זמן מוגבל, ללא הזדמנות לניסויי ותהייה. רק כעבור זמן, בעתיד, נוכל לדעת, אם דברים שאנו עושים היום, בהווה, אכן היו נכונים ונבונים.

אני קורא להם: "בני דור המדבר", בני הדור שלי. בני 40+. אלו שהבטיחו להם את השמיים... אלה שאמרו להם: "אם תלמדו תגיעו לדירה". בני הדור שהולך במדבר, במין תקופת מעבר שבין הוודאות של ההווה ובין מה שעתיד לקרות בעתיד. הם משרתים את המדינה במקומות המסוכנים ביותר, לומדים, עובדים, לא עצלנים - אך ללא עזרת הוריהם הם כנראה לא יגיעו לדבר!.

הבה נשחק את משחק "המילים המסתתרות". נסו למצוא כמה שיותר מילים החבויות במילה "פנסיה". לא יאומן כמה מילים מסתתרות שם, בתוך המילה "פנסיה": החשובות לנו כרגע הן: פנס, נס, ואפילו אחד משמותיו של בורא העולם: יה!

יותר מרכישת דירה!, הרבה יותר מיציאה למסע חובק-עולם!: תכנון הפרישה הינו המשימה המשמעותית ביותר במעגל חייו של האדם. נדמה שהציבור טרם הפנים זאת, אך המודעות הולכת ועולה בכל יום - כאשר האזרחים מבינים את המשמעות של ההתנתקות של המדינה מאחריות לאזרחיה. למעשה, טעות היא לקרוא לתקופה הזו "פרישה". זו תחילתה של תקופה בה אנו, לבדנו, מכלכלים מעשינו בפרק זמן ארוך - שבו אין מקום לטעויות!.

לפני כ- 15 שנה, כאשר התחלתי לעסוק בענייני פרישה, הערכתי כי תחום העיסוק במסים יהיה הרבה יותר מורכב מהתחום הכלכלי. זאת בגלל שתחום המיסוי הוא דינאמי: התקנות מתעדכנות ומתחדשות לבקרים, מקלטי מס נעלמים וחדשים נוצרים כל הזמן. התחום הכלכלי נראה לי אז כפחות מהותי. עם חלוף השנים מצאתי אישור להנחותיי: תחום המיסוי הפך למורכב הרבה יותר ואילו התחום הכלכלי מאתגר עוד יותר.

מספרים על רקדן שלא הצליח לרקוד ומיד האשים את הרצפה, את המוסיקה, את הקהל... ורק לא את עצמו. הרי לפני שעלה לבמה היה לו זמן לתכנן, להתאמן ולהשתפר. אם היה עושה כך, סביר להניח שהיה זוכה לתשואות. כך גם בעסקי הפנסיה, כאשר כולם מאשימים את כולם הם - כולם - הינם לא יותר מאשר משתתפים בקרקס. ישנה אמת אחת והיא חייבת להיאמר: לא דמי הניהול, לא מנהלי הכספים...

פורש, ריבית, רמת חיים: "משולש" כלכלי קדוש.ברור שככל שהריבית - חסרת הסיכון - גבוהה יותר, כך קלים חיו של מי שיצא לגמלאות. במסע התכנון הכלכלי וזרימת ההכנסה החודשית, הריבית היא מחיר הכסף: כמה יהיו המוסדות הפיננסים מוכנים לשלם לנו תמורת הכסף שלנו לתקופה מוגדרת מראש. יש לזכור כי סיכון = חשיפה לפגיעה: המצב האופטימלי הרצוי לכול הוא המצב שבו הריבית גבוהה יותר והחשיפה לפגיעה נמוכה יותר.