מאמרים

פרישה מעבודה אינה רק אירוע כלכלי. הניתוק ממערכת של פעילות רבת שנים עלולה להשפיע גם על המצב הנפשי. כך גם החלטות כלכליות לא נכונות. השורש למילה "פרישה" הוא האותיות פ.ר.ש שמהן נוכל לבנות את המילים פָּרָשׁ שהוא לוחם רכוב על סוס ולעומת זאת פֶרֶש שהוא כינוי "נקי" לאחת מהפרשותינו... ככה זה בחיים: אותן האותיות במשמעויות שונות.

כדי להבין מצב מסוים, סיטואציה חדשה, חייבים לעתים להבין ולהכיר את הרקע: המדינה: ב"וויקיפדיה" מוגדרת "מדינה" כ"חברה של בני אדם המתגוררים בטריטוריה ספציפית על פי סמכות משותפת חוקתית ובארגון פוליטי ליישום אינטרסים אזרחים, בשטח גיאוגרפי ספציפי". אני מוסיף (בציניות!) ש"מדינה זו קבוצה של אנשים שפחדו לישון בלילה לבד, קמו יחד בבוקר וקבלו מלך על הראש!..."

תארו לעצמכם עולם שבו אנשים עובדים בקביעות 35 שנה, חוסכים בקרן פנסיה אחת ופורשים מאותו מקום העבודה. בעולם שכזה, של וודאות מוחלטת, ברור מתי מתחילים לעבוד, מתי מסיימים לעבוד ומה צפויים לקבל: מקום עבודה אחד - קריירה אחת - חיסכון פנסיוני ממקור אחד. כך זה היה פעם...

מהיום שבו נעלמו אגרות החוב המיועדות בעלות המקדמים, אין רגע דל. זה התחיל מהיום שבו עברנו ממונחי "פנסיה" למונחי "כמות הכסף", עם תיקונים בחקיקה ובחיסכון הפנסיוני. ציבור החוסכים חייב להבין ולהפנים: חיסכון לפרישה הוא פרויקט אחד גדול. היסודות אותם אנו מניחים היום הם שיקבעו את איכות חיינו, בעת הפרישה.

אחת השאלות שאיתן אני מתמודד במפגשים עם פורשים (עם חיוך גדול על פני!): "אמור, רן, על פנסיה משלמים מס?" כתשובה, אני לוקח את ידי, מניח על כתפו של השואל, מביט בו ועונה "מאין הרעיון כי אין צורך לשלם מס על הפנסיה?" האיש אומר: "מה, זה לא ברור? כל חיי עבדתי קשה כל כך. חסכתי גרוש לגרוש. שילמתי כל כך הרבה מיסים. מה, לא הגיע זמני לנוח מכל המחויבויות? יש לי עוד כל כך הרבה מה לעשות!"

בעולם החיסכון הקודם היה מתכון אחד להצלחה. הכול היה ברור והוודאות היא מקסימאלית. היה מוגדר מה נידרש לעשות ומה נקבל בתמורה. בעולם שכזה לא היה נידרש תכנון אלא היצמדות

ארבעה סוגים של אנשים יש בעולם: אלו שמבזבזים את כספם, אלה שחוסכים אותו במרתפים, אלו שיודעים לטפח אותו ואלה שיודעים לשלב בין הטיפוח ובין ההוצאה ויודעים לחיות. ההתמודדות מול הנושא הכספי היא אחת המלאכות הקשות והמורכבות בחייו של האדם.

מעשה שהיה: לפני כשנה הופניתי על ידי כמה מלקוחותיי לידידם, עמית שלהם שעמד לקראת פרישה. קדמה לפגישתי אתו שיחת הכנה, בה שיתפו אותי חבריו כי לאיש אין כל מוכנות פיננסית לפרישה וכי במהלך הקריירה שלו הוא היה חייב לעזור לילדיו בשל בעיה כלכלית אליה נקלעו. עתה, כאשר ילדיו מסודרים כלכלית, הוא נותר ללא כל חיסכון פנסיוני.

לפני שנים לא רבות היו מתייחסים לאדם שפרש כאחד שנמצא רגע לפני "החזרת ציוד". הזוגיות כבר לא תפקדה, הילדים ראו בהורים קשישים והפורשים ניסו בעיקר להעביר את זמנם. תפקידם המשפחתי היה ברובו לנטל ולמעמסה. הילדים והנכדים היו באים לבקר בסופי שבוע... ככה היו פני הדברים כאשר התחושה הייתה שנותרו להם רק מעט שנות חיים.

אינפלציה אקדמאית: באוניברסיטאות ובמכללות בארץ רשומים כ- 300,000 אלף סטודנטים בשנה. יותר מ- 80% מהם נרשמים ללימודי תואר ראשון. האם המשק מייצר משרות בקצב הזה? התשובה היא: לא! נכון שחלום חייך הוא להיות כלכלן וזה בסדר גמור.